<h1>שו"ת התשב"ץ ח"ד סימן נ"ה</h1>
<h2>דף סו:</h2>
חכם לבב ואמיץ כח, החכם השלם אשר שפתותיו נוטפת מר וחכו ממתקים נופת צופים ומן. הה"ר נחמן סונבל, ישמרך האל ויהיה בעזרך. הבא אחרי השורות הנו דורש את שלומך בקידה אחר השתחוייה עד שיתפקקו כל החליות שבשדרה, ומודיעך שסיבת השורות האלו לחלות פניכם הרמתה להודיענו שני עניינים. אם הראשון הוא כי אנחנו בכאן לענין חפיפה נוהגים קולא להכשיר לנשים לחוף בנתר הבא מארץ אדום ומארץ טוליטלה, כי אנחנו מכירים אותו ונהגנו בו קולא על פי הרב המדינה הרשב"ץ ובנו הרשב"ש זלה"ה, שהם העידו שבדקוהו ומצאוהו שהוא מסלסל השער ולא מקטף. ובאלו הזמנים אינו בא כלל. וחזר לבא מאצלכם נתר אחר, ואין אנו מכירים טבעו מהו, על כן האדון י"א, להרים מכשול מדרך העם הוצרכנו לכתוב לכ"ת להודיענו מה אתם נוהגים בו, וכדי לדעת חומר הענין מהו, על כן האדון תמהר תחישה בתשובה. (...) תשובה. בר אבהן ובר אוריין החכם השלם נר"ו, הגיעני כתבך. ובבוא נתמלא כל הבית אורה, כי מתוכו נתברר לי כי החכם וחבירו יראים את ה' מאד, ולזה מסתפקים ושואלים אפילו ממי שאין בו דעת לישאל כמוני היום, ואעפ"כ לא אשיב פני שואלי ריקם. וכדי שלא אטול עטרה לעצמי, אשיב מפי ספרים תשובות השאלות. ואומר כי הנתר אשר נסתפק לכם, דינו מבואר בטור יורה דעה (קצ"ט ס"ב) כי הוא מסבך השער ואין האשה חופפת בו. גם באהל הנקרא גאשו"ל באל ערבי אין לחוף בו, כי זה חותך, ואח"כ אותו הנחתך חוזר ומסתבך. והאחר, אע"פ שאינו חותך מסבך השער. ואין לנו לחקור אחר דבריהם, כי הם בקיאים בטבע יותר מדורות אלה. ואם ישאל אדם מהו הנתר, ילך אל הערוך (ערך נתר), וימצא שהוא אותו שעושים כלים ממנו, וכן בא בתלמוד כלו. ואין אנו רואין כלי נתר, כי אם מאותם כלי שתיה העשוים מגריד"א הנקרא אטופ"ל באל ערב"י. ועוד נתן בו סימן אחר, שממחין אותו במים ורוחצין בו ראשן בבית המרחץ, והוא הוא הטופל שרוחצות בו ראשן אפילו הישראלית כשהוא לנקות ראשן ולהתעדן. ואין ללמוד מכאן שהדין נותן לרחוץ שער הראש בנתר ח"ו, כי כבר כתבו עליו שמשיר או ממעט או מסבך את השער, ועזרא תקן חפיפה להסיר כל קשר ודיבוק החוצץ בטבילה, לכן יש לנו להבדיל בין קדש לחול, ולהחמיר על נשותינו שלא לחוף בו בליל טבילתן. ואם ירצו לרחוץ בו אחר הטבילה, אין בזה אשם. עוד העמקתני לשאול על מנהגי בו, ואני לא נסיתי כי דרך נשים הוא ולא אשאל מפני הבושה, ולמענך שאלתי נות צדקי, ואמרה שמעולם לא חפפה בו בליל הטבילה, אבל יש חופפות בו ואח"כ רוחצות במים חמין לתקן את הכל. ואני הולך לשטתי ומזהיר שלא לעבור על דברי הספר החתום, ומן הספק היה לנו לפרש, כ"ש שהוא מפורש, ומנהג הרע הזה שאמרה לי אשתי שנוהגות קצת נשים לא מנהגא הכא, כי איכא דשמע בהא ולא שמא בהא, ואף הרוחצות שמא לא ידיחו יפה, והמנהג הרע הסירוהו מביניכם, וגם אני אמלא את דבריכם בע"ה.
